אמנם המחירים אינם תמיד אטרקטיביים והמכס על רכבים די גבוה אבל אין דבר שמשתווה לרכישת רכב חדש מן היצרן. נכון לאחר זמן מה הוא מתיישן ומתרגלים ונכון שלא ממש כדאי מבחינה כלכלית לרכוש רכש ישן בגלל ירידת הערך ונכון שצריך לגייס סכום כסף אם במזומן או בצורת הלוואה או מימון כלשהו אבל ההרגשה של נהיגה ברכב חדש, הניילונים על המושבים, הריח של הפלסטיק והסקאי החדשים בכל פינה ברכב וצליל המנוע המכוון שאינ מתקתק ואינו "מצלצל" או עושה רעשים משונים והידיעה כי כל תקלה תטופל על ידי היצרן ולא תעלה לנו הון תועפות במוסך היא גדולה.
אז מה גורם לנו להרגיש כך?
בעיקר, עניין פסיכולוגי, הרי חישוב קצר יראה כי רכב חדש בשנה הראשונה לחייו מאבד אלפי שקלי (ולעתים יותר) מערכו, הרבה מעבר לסכום שהיינו משלמים עבור תיקונים של רכב ישן, ברב המקרים, במוסך.
בכל אחד ואחת מאיתנו קיים ילד, אותו הילד, רוצה – חדש! לא רוצה ישן ומשומש. העניין חזק הרבה יותר בדרך כלל אצל גברים, ענין הכיבוש וההצלחה, סמל הסטטוס המתלווה לרכב חדש מהמפעל.
ירידת ערך הרכב
בשנה הראשונה לחייו יאבד רכב ממוצע כ-7-20% מערכו, כלומר, אם רכשתם רכב חדש ב-100,000 ש"ח, סביר להניח שאם תרצו למכור אותו, לא תוכלו לקבל עבורו לאחר שנה יותר מאשר 93,000 ש"ח. למה? בדיוק בגלל אותה ההרגשה של רכב חדש, של "אני הראשון שנוהג בו" ועוד קלישאות רבות ומגוונות. הרי אם נחשוב באופן הגיוני, אם אני מוכן לשלם 93,000 עבור רכב בן שנה, מה הם עוד 7,000 ש"ח ואוכל לקבל רכב חדש מן המפעל, כזה עם ניילונים – ש"אני הראשון שנוהג בו".
כמה אני חוסך על טיפולים במוסך?
לא הרבה, בהתחשב בירידת הערך של הרכב, לא סביר שרכב יד שנייה במצב סביר יצטרך טיפולים ותיקונים במוסך בסכומים שכאלה.
לסיכום, הרבה דברים בחיים כדאיים יותר או פחות, בסופו של יום – הכל עניין של עדיפות והרגשה. אם אתם מרגישים שאתם רוצים רכב חדש מהיצרן וידכם משגת – לכו על זה, אם לא – לא תפסידו הרבה מנסיעה ברכב יד שנייה באותה הרמה, לעתים אפילו ברמה גבוהה יותר.
