אחת הבעיות הצומחות בעידן של אייפונים, אנדרואידים, אייפאדים וכל שאר הפדים היא בעיית החינוך של ילדנו.
בעולם בו הכל דיגיטלי ואפשר למצוא מידע כמעט על כל דבר בכל נושא, הפך עניין הקניית הידע והלימוד לעניין משני. הסיבה המרכזית היא שילדים כיום צריכים להתאמץ הרבה פחות על מנת לדעת דברים.
קחו למשל את לוח הכפל, אני זוכר בילדותי שלוח הכפל היה עניין של ממש. לדעת את לוח הכפל בעל פה היה טאבו, זה משהו שכל אחד היה צריך לדעת ללא הבדל דת גזע ומין. נכון, גם לנו היה מחשבון אבל לא ויתרו לנו בקלות כפי שמוותרים לילדים כיום.
מה גם שמחירו של מחשבון היה גבוה יחסית ולא תמיד היה בנמצא מחשבון בטלפון סלולרי שיכולנו להשתמש בו.
גם היום, לוח הכפל הוא חלק מתוכנית הלימודים של משרד החינוך בנושא מתמטיקה, אולם לא ממש מקפידים מי יודע ומי לא יודע – העיקר לדעת כפל!
אם תשאלו תמיד כיום כמה הם 9 כפול 8 התשובה תגיע בעזרת המחשיון שבטלפון שלו ולא בעזרת חישוב זריז בראש.
אז למה זה משנה בעצם?
יקומו המקטרגים ויאמרו כי ישנה טכנולוגיה וכדאי להשתמש בה, לא זו בלבד אלא גם שמוחם של התלמידים כיום פנוי , בזכות הטכנולוגיה, לנושאים אחרים ולא צריך "להתעסק" עם הבעיות שאנחנו התעסקנו בהם.
אני מסכים חלקית, יחד עם זאת, האם אין בכך ניוון של הדעת באיזה שהוא מקום?
האם חוסר הידיעה כי הטכנולוגיה עושה את העבודה אין בה כדי לצאת ידי חובה?
לא מזמן ערך משרד החינוך מבחן במתמטיקה למורים במתמטיקה, התוצאות היו מזעזעות, 30% מן המורים נכשלו! ולא בגלל שהם לא יודעים, אני סמוך ובטוח שהידע נמצא גם אצל אלו מאיתנו הסוברים כי אינם יכולים לפתור תרגילים במתמטיקה, אבל ישנו מקום אצלנו במוח, באיזו פינה חשוכה בו מאוחסן כל החומר שלמדנו במתמטיקה, וחזרה קצרה תשחזר את כל המידע על מנת שנוכל להשתמש בו.
אולי השימוש בטכנולוגיה גורם לנו לא לסמוך על עצמנו כשמדובר בפתרון בעיות או חישובים כאלה ואחרים.
לסיכום ארצה לומר כי טכנולוגיה היא דבר נפלא, אבל בואו לא נשכח לרגע מי המציא ופיתח את כל האמצעים הטכנולוגיים בהם אנו רגילים כל כך להשתמש כיום, ולהם – לפמתחים – לא הייתה טכנולוגיה כזו שתעזור להם.








